סקרים אחרונים מציבים את הכלכלה ויוקר המחיה בראש רשימת הנושאים שהבוחרים הישראלים אומרים שהכי חשובים להם, מעט מעל ביטחון ודיפלומטיה. המספרים מאחורי החרדה הזו ספציפיים: מחירי המזון עלו 8 אחוזים מאז 2024, מדד המחירים לצרכן עלה 1.5 אחוזים בשנה האחרונה, ומחירי הדיור יותר מהוכפלו מאז 2011. תלמידים ישראלים גם רשמו את הציונים הנמוכים ביותר אי פעם במבחנים בינלאומיים במתמטיקה, מדעים ואנגלית.
הנדידה אינה רק של קונים שצופים במחירים. 1,370 רופאים עזבו את ישראל בין 2023 ל-2025, בערך כפול מהקצב לפני עשור, וקרוב ל-50,000 איש היגרו מדי שנה במשך שלוש שנים ברציפות. אף אחד מהמספרים האלה אינו סוד, ואף אחד מהם אינו מניע את המסר של אף מפלגה מרכזית שישה שבועות לפני הבחירות.
הכלכלן מנואל טרכטנברג ניסח את ההיררכיה הנוכחית בפשטות: מה שהכי חשוב הם נושאי ביטחון ודיפלומטיה, לא הנושא הכלכלי עצמו. חברת הכנסת לשעבר רחל עזריה תיארה ניתוק עמוק יותר, ואמרה שהפוליטיקה התנתקה מהחברה הישראלית, ושהציפייה שהממשלה תוכל בכלל לטפל ביוקר המחיה נעלמה מהאופן שבו אנשים מצביעים בכלל.
זו סטייה מהעבר הקרוב. יש עתיד רצה על השורה איפה הכסף וזכתה ב-19 מנדטים ב-2013. כולנו בנתה עשרה מנדטים על יוקר המחיה בלבד ב-2015. מחאת הדיור ב-2011 משכה מאות אלפים לרחובות סביב שכר דירה. כל אחד מהמקרים האלה היה רגע שבו תלונה על יוקר המחיה הפכה ישירות לתוצאה בקלפי. כמעט 60 אחוז מהישראלים אומרים שהם מרגישים חיובי לגבי המצב האישי שלהם גם עכשיו, וזה אולי חלק מהתשובה: חרדה שהיא אמיתית במצרפי אך נסבלת באופן אישי היא דבר קשה יותר לכל מפלגה לנהל עליו קמפיין מאשר איום ביטחוני.