ראש הממשלה נתניהו אמר ביום רביעי לעצרת הכללית של האו״ם שישראל לא ביצעה רצח עם, ישראל מנעה רצח עם, תשובה ישירה להאשמה שראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדני הטיח בו ימים ספורים קודם לכן. הוא האשים את קטאר במימון מסיבי של אוניברסיטאות אמריקאיות וכלי תקשורת רעילים כמו אל ג׳זירה כדי להפוך את הצעירים נגד ישראל והמערב, וקרא לימין ולשמאל, לצעירים ולמבוגרים, לדתיים ולחילונים להכיר בכך שמה שמאחד את הישראלים חזק יותר ממה שמפריד ביניהם.
מה שהנאום השמיט עושה יותר עבודה ממה שהוא כלל, לפי דוד הורוביץ, העורך המייסד של טיימס אוף ישראל. נתניהו לא הכיר בכישלון שלו עצמו למנוע את התקיפה ב-7 באוקטובר 2023, שבה הרג חמאס כ-1,200 בני אדם וחטף 251, למרות שישראל השיגה את תוכניות המלחמה של חמאס יותר משנה קודם לכן. הוא לא הזכיר את עידודה הקודם של ממשלתו למימון קטארי שזרם לעזה, כסף שהגיע לחמאס. הוא עדיין לא הקים ועדת חקירה ממלכתית לכישלונות של אותו יום.
שפת האחדות יושבת בצורה מביכה לצד המדיניות של נתניהו עצמו בנוגע לפילוגים שהיא מתארת. פטור הגיוס לחרדים וניסיונות הממשלה שלו ברפורמה המשפטית הם שני קווי שבר שהעמיקו את הפילוג בחברה הישראלית במהלך כהונתו, והנאום ביקש מהמדינה להניח בצד בדיוק את סוג הפילוג שהמדיניות שלו עצמו סייעה ליצור.
שום דבר מזה לא מכוון לדיפלומטים, שרבים מהם יצאו מהאולם לפני שנתניהו דיבר ולעולם לא היו משתכנעים מנאום במליאת האו״ם ללא קשר לתוכנו. הקהל האמיתי הוא ציבור בוחרים שיצביע כחודש אחרי הנאום, ציבור שבילה שלוש שנים בלימוד פרטים שנאום במליאת האו״ם לא יכול לסתור בהשמטה. רטוריקה חזקה בחו״ל וספקנות בבית אינן תגובות סותרות לאותן מילים. הן מה שקורה כשקהל כבר יודע מה הושמט.