התוצאות הסופיות נותנות לגוש של נתניהו 53 מנדטים ולגרעין הגוש של גדי איזנקוט 48, שניהם חסרים את 61 הנדרשים לממשל, ושניהם ניצבים מול אותה בעיה מתמטית משני כיוונים הפוכים: כל מסלול ריאלי לרוב עובר דרך שותף שלא רוצה את התפקיד או שכבר נפסל מראש.
האפשרויות של נתניהו מצטמצמות כמעט לאפס. אביגדור ליברמן מישראל ביתנו אמר שהקואליציה היחידה שהוא יכול לדמיין אינה כוללת את נתניהו בכלל. הדמוקרטים, בראשות יאיר גולן, הם כמעט בלתי אפשריים מאותן סיבות אידאולוגיות שהשאירו אותם באופוזיציה בשנתיים האחרונות. יחד של נפתלי בנט העלתה תנאי, חקירה על ה-7 באוקטובר, ואז נסוגה ממנו, מה שמשאיר את עמדתה לא ברורה ולא פתוחה. אפילו ישר עצמה נשארת אופציה רחוקה רק משום שאיזנקוט בנה את כל הקמפיין שלו על הדחת נתניהו מהתפקיד. זה משאיר את הרשימות בהנהגה ערבית, 19 מנדטים בין רע״ם לרשימה המשותפת, הגוש היחיד שיכול להעביר את נתניהו מעל 61 וזה שהוא כבר כינה בושה וחרפה והאשים בגניבת הבחירות.
החשבון של איזנקוט פחות סגור אך לא הרבה יותר נוח. ממשלת מיעוט, המסתמכת על מפלגות אחרות שיתמכו בה בפרלמנט בלי להצטרף רשמית, היא מסלול אחד, ומנסור עבאס מרע״ם, שכבר ישב בקואליציה בעבר, מוכן שוב. יוסף ג׳בארין מהרשימה המשותפת לא: הוא אמר שיתמוך בממשלה כזו מבחוץ, לא יצטרף אליה, עמדה שמעוצבת מאי נוחות עם מלחמת עזה הנמשכת ולא עם איזנקוט עצמו. פיצול מפלגות חרדיות מהגוש של נתניהו הוא האופציה האחרת של איזנקוט, ועקרונית הן פתוחות יותר כלפיו מאשר כלפי הליכוד, אלא שאיזנקוט מתנגד בדיוק לפטורים משירות צבאי שהמפלגות הללו קיימות כדי להגן עליהם.
שני המסלולים נושאים אותה אזהרה מההיסטוריה הקרובה: הסכם הרוטציה שנתניהו חתם עם בני גנץ ב-2020 קרס תוך שנה, וממשלת מיעוט הבנויה על מפלגות שלא יצטרפו אליה נחשבת בדרך כלל להסדר השביר יותר מבין השניים, לא היציב יותר. לאף אחד מהשניים אין רוב. מה שיש להם במקום זאת הן הצעות שאף אחד לא הציע במלואן ותנאים שאף אחד לא קיבל במלואם, והממשלה שבסוף תקום תיבנה מאיזה מהפערים האלה ייסגר קודם.
