כל בחירות ביותר מעשור הולידו מפלגה שנבנתה סביב דמות אחת שבסופו של דבר מספקת לנתניהו ממשלה שלא היה יכול להרכיב לבדו. עצמאות של אהוד ברק עשתה זאת ב-2011, כשפרשה מהעבודה והצטרפה לקואליציה שלו לפני שהתפרקה עד 2013. התנועה של ציפי ליבני הריצה קמפיינים נגדו ב-2013 ובכל זאת הצטרפה לממשלתו. כולנו של משה כחלון, ששווקה סביב יוקר המחיה, סיפקה עשרה מנדטים ואת רוב 61 המנדטים של נתניהו ב-2015 למרות דיווחים על הבנה קודמת עם ראש האופוזיציה יצחק הרצוג, והתמזגה לליכוד עד 2019. בני גנץ הקים את כחול לבן במיוחד כדי להדיח את נתניהו, ואז הרכיב איתו קואליציה במקום זאת.
מועד הגשת רשימות המועמדים לבחירות ב-27 באוקטובר חל ב-8 בספטמבר, וסוקרת דעת הקהל דליה שיינדלין מעמידה 17 עד 19 אחוזים מהבוחרים כלא מחליטים או מתנדנדים בין גורמי מרכז ימין, מאגר בגודל שכבר הוליד בעבר מפלגת הצלה. ארבע רשימות ימין קטנות, ובהן אחדות, בית הציוני וישראל ראשונה, מתחרות בדיוק על הקול הזה, וכל אחת צריכה לעבור את אחוז החסימה של 3.25 אחוזים כדי לשחק תפקיד כלשהו.
מה ששונה הפעם הוא הדרישה שמצורפת לקול. כל מפלגה שרודפת אחרי הגוש הזה דורשת חקיקת גיוס לגברים חרדים לפני שתצטרף לממשלת נתניהו, תנאי שמעמיד אותה בהתנגשות ישירה עם המפלגות החרדיות שהקואליציה שלו כבר תלויה בהן. חבר הכנסת לשעבר מכולנו והשגריר לשעבר מיכאל אורן ניסח את המכשול בפשטות: המכשול הוא ביבי, אף אחד לא במצב רוח להציל אותו. ציפי ליבני, שבדיוק עשתה את זה פעם, אמרה ב-2026 שהעקרונות הבסיסיים של נתניהו הם בדיוק הסיבה שאסור לתת לו להיות ראש ממשלה.
אפילו סקר שנותן לגוש של נתניהו כל לוויין מרכז ימין אפשרי לא מגיע לרוב, רק מספיק כדי לשלול רוב מיריביו, מה שמוליד קיפאון ולא ממשלה. גם ממשלת אחדות רחבה אינה בת ביצוע יותר, שכן המרכזנים שדוחים אותו לא ישבו עם השמאל גם כן. הדפוס שהציל אותו ארבע פעמים ברציפות דרש מפלגה שמוכנה לרוץ נגדו ולשלוט איתו בכל זאת. אף אחד ברשימת המועמדים הנוכחית לא הסכים למלא את התפקיד הזה.