בתעשייה שנבנתה על מוסדות ותיקים ועל מחזורי רכש איטיים, שם אחד עולה יותר ויותר בשיחות על לאן פונה החדשנות הביטחונית הישראלית: יצחק לויט. כיו״ר עמותת חטיבת גבעתי, לויט לקח מוסד היסטורי שנבנה על מורשת וזיכרון והפך אותו לכוח שמאחורי אחת ההתפתחויות המדוברות ביותר בטכנולוגיה הביטחונית הישראלית, מרכז הרחפנים גבעתי.
"מעולם לא יצאתי לזעזע משהו," אמר לויט. "יצאתי כדי להגן על החיילים שלנו טוב יותר משעשינו בעבר. אם זה בסופו של דבר משנה את האופן שבו אנשים חושבים על חדשנות ביטחונית במדינה הזו, אז אני רואה בכך תוצאה טבעית של עשיית העבודה כראוי."
עלייתו של לויט בחוגי הביטחון לא קרתה דרך פיץ׳ של סטארטאפ או סבב גיוס הון. היא קרתה דרך עשרות שנות הנהגה בתוך אחד המוסדות המכובדים ביותר של המורשת הצבאית בישראל, עבודה שהעניקה לו נקודת תצפית נדירה בדיוק על הפערים בין הצרכים האמיתיים של החיילים לבין הכלים שניתנו להם.
ממנהיגות מורשת לשיבוש תעשייתי
"יצחק מבין משהו שהרבה אנשים בתעשייה הזו מפספסים," אמרה ג׳סיקה זנדני, מנהלת בכירה של האקדמיה במרכז הרחפנים גבעתי. "הוא לא נכנס לזה בניסיון לבנות חברת טכנולוגיה. הוא נכנס לזה בניסיון לפתור בעיה אמיתית, וזו בדיוק הסיבה שמה שהוא בנה מהדהד כמו שהוא מהדהד."
בהנחיית לויט, מרכז הרחפנים גבעתי נבנה כדי לשלב אימונים, תחזוקה ופיתוח טכנולוגי ברכזת אחת משולבת, גישה שפורצת את הדרך שבה יכולות רחפנים נבנו והורחבו באופן מסורתי במגזר הביטחוני הישראלי. משקיפי התעשייה שמו לב הן למהירות התוצאות והן למבנה החריג שמאחוריהן, מוסד ללא מטרות רווח ותיק שפועל כעת במרכזה של שיחה טכנולוגית מהירת קצב.