שנים עשר הרוגים בשדה התעופה של ריאד, ועדיין אין פתח לישראל
טיל חות'י הרג שנים עשר בני אדם בנמל התעופה הבינלאומי המלך חאלד בסעודיה, אותה ממלכה שאפשרה למטוס בדרך לישראל לבצע נחיתת חירום בתבוכ אך סירבה לתת לישראל לשלוח מטוס משלה כדי לאסוף את הנוסעים.
Composite portrait of Saudi Crown Prince Mohammed bin Salman set against the Israeli and Saudi national flags. תצלום ארכיון. · צילום: Canva, GoodFon, REUTERS/Nathan Howard/Pool
טיל של החות'ים פגע בנמל התעופה הבינלאומי המלך חאלד בריאד, הרג שנים עשר בני אדם ופצע למעלה משלוש מאות, בסימן הברור ביותר עד כה לכך שהמסע של הארגון נגד סעודיה וישראל יוצא מאותו ארסנל ומאותו אויב. הפגיעה הייתה בשטח סעודי ולא ישראלי, הבדל שמשמעותו הצטמצמה עם כל התקפה חדשה השנה.
היעד המשותף לא הוליד עמדה משותפת בפומבי. כשטייס המשנה העומאני תקף את מפקד טיסת פליי דובאי 1073 ב-2 באוקטובר, מה שהוביל לנחיתת חירום בתבוכ, הרשויות הסעודיות אפשרו למטוס לנחות וטיפלו בפצועים בקרקע. הן לא אפשרו לישראל לשלוח מטוס משלה כדי לאסוף את הנוסעים שנתקעו שם, מה שהשאיר את אל על, ארקיע וישראייר לארגן את טיסות החילוץ דרך איחוד האמירויות במקום זאת.
גם העמדה הרשמית של ריאד לא זזה. ערב הסעודית עדיין אומרת שלא תנרמל יחסים עם ישראל בלי מסלול אמין למדינה פלסטינית, ובאוגוסט חתמה על הסכם הגנה משותף עם פקיסטן וטורקיה במקום לפתוח ערוץ כלשהו לעבר הסכמי אברהם. הנשיא טראמפ קשר את שיתוף הפעולה הגרעיני האזרחי שסעודיה מבקשת מוושינגטון להצטרפות לאותו הסכם, והתייחס לתוכנית הגרעין כמשהו שריאד צריכה להרוויח ולא כמשהו שמגיע לה כברירת מחדל, בהתאם לתנאים העסקיים שהציב ליחסים מאז שחזר לתפקיד.
מה שנחיתת תבוכ באמת מודדת הוא עד כמה משתרע שיתוף הפעולה הזה בלי הסכם פומבי מאחוריו: מספיק רחוק כדי לקלוט מטוס במצוקה ולטפל בפצועיו, לא מספיק רחוק כדי לתת למטוס ישראלי לנחות על אדמה סעודית מכל סיבה שהיא. טיל שהורג סעודים וניסיון חטיפה שכוון כלפי ישראלים מתארים את אותו אויב משני כיוונים, ואף אחד מהם לא הספיק לבדו כדי להזיז את הדלת שריאד השאירה סגורה.
