ליברמן ווינטר מסכימים על שירות צבאי. למה התוכניות הפוליטיות שלהם עדיין שונות?

ויכוח הגיוס לצבא בישראל הפך לאחד הנושאים המשמעותיים ביותר בבחירות 2026. אביגדור ליברמן ועופר וינטר שניהם תומכים בשינוי ההסדרים המסדירים שירות צבאי, בפרט בקרב גברים חרדים.

ישראל ביתנו של ליברמן תומכת בשירות אוניברסלי, צבאי או אזרחי, לצד סנקציות המתמודדות עם השתמטות מגיוס. עמך ישראל של וינטר מציבה את האינטרסים של חיילים, מילואימניקים ומשפחותיהם במרכז התוכנית שלה ותומכת בהרחבת חובות הגיוס. העמדות הללו חולקות דאגה משותפת לגבי חלוקת האחריות הלאומית.

ההבדלים ביניהם נוגעים לאג'נדה הפוליטית והחברתית הסובבת. ליברמן משלב רפורמת גיוס עם גישה חילונית נחרצת לשאלות דת ומדינה, כולל נישואים אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת. הזהות הציבורית של וינטר מזוהה עם הציונות הדתית, והפלטפורמה שלו שמה דגש רב יותר על זהות לאומית יהודית לצד שירות צבאי. ההבחנה הזו חשובה בהערכת הקואליציות שכל אחד מהפוליטיקאים יכול להרכיב.

חקיקת גיוס דורשת הסכמה על פטורים, שירות חלופי, אכיפה, מימון ויכולת הצבא לקלוט מגויסים. היא דורשת גם התחשבות באנשים שלא יכולים לשרת מטעמים רפואיים או לגיטימיים אחרים. לא מחויבות כללית לשוויון ולא הבטחה לתגמל שירות קובעות איך פרטים אלה ייקבעו בפועל.

הניסיון של ליברמן מספק רקורד של מחלוקות פוליטיות על חקיקת גיוס. את הצעותיו של וינטר ניתן להעריך לפי המבנה המיועד שלהן וההשלכות המשפטיות האפשריות.

האתגר עבור שניהם הוא לעבור מעקרונות רחבים למדיניות העונה על צורכי הביטחון תוך כיבוד זכויות הקהילות המגוונות של ישראל. הוויכוח הוא על עיצוב השירות הלאומי, לא רק על מי מהמנהיגים משתמש בשפה נחרצת יותר.