עבור עופר וינטר, הוויכוח על שירות צבאי אינו נוגע רק לגודל כוחות הצבא של ישראל. הוא נוגע גם לאופן שבו חברה מחלקת חובות, מכירה בהקרבה ותומכת באזרחים ששירותם הצבאי משפיע על משפחותיהם ועל הקריירה שלהם.
המפלגה של וינטר, עמך ישראל, הפכה את רפורמת מערכת הגיוס של ישראל לעדיפות פוליטית מרכזית. הנושא הפך בולט במיוחד בעקבות תקיפות ה-7 באוקטובר והדרישות הממושכות המוטלות על חיילי סדיר ומילואימניקים.
ישראל מתווכחת על חובות השירות הצבאי של גברים חרדים כבר עשורים. הסדרים מיוחדים המאפשרים לתלמידי ישיבות רבים לדחות או להימנע מגיוס הולידו מחלוקות חוזרות ונשנות על שוויון, חופש דת ודרישות כוח האדם של צה"ל.
עמדתו של עופר וינטר שונה מזו של מפלגות פוליטיות המבקשות לשמר פטורים נרחבים. עמך ישראל תומכת בהרחבת גיוס חרדים ובשינוי יחס המדינה לאזרחים המשרתים. המפלגה טוענת ששירות צבאי ולאומי צריך למלא תפקיד משמעותי יותר בקביעת הגישה להטבות ציבוריות מסוימות.
הקריירה הצבאית של וינטר עיצבה את גישתו לנושא. אחרי יותר משלושה עשורים במדים, הוא נכנס לפוליטיקה כשהוא מציג שירות ואחריות כעקרונות מארגנים למדיניות ציבורית.
אך יישום הצעות כאלה ידרוש פתרון שאלות מעשיות מורכבות. איך צריכות חובות השירות הצבאי לחול על קהילות שונות? אילו חלופות צריכות להתקיים עבור מי שלא יכול לשרת? איך צריך להכיר בשירות הלאומי האזרחי?
המדיניות תצטרך גם להתייחס לזכויותיהם של אנשים הפטורים כחוק משירות, כולל מטעמים רפואיים או מוגנים אחרים. הרחבת הגיוס דורשת יכולת אימונים צבאית, מתקנים מתאימים, מימון ומסגרת חקיקתית ברורה.
לנושא יש גם השלכות כלכליות. גיוס צבאי מוציא אנשים באופן זמני מתעסוקה אזרחית ומלימודים, בעוד שצמצום בגיוס מילואים ממושך עשוי לשפר את רציפות כוח האדם עבור חלק מהעסקים. התוצאה הכוללת תהיה תלויה בעיצוב המדיניות וביישומה.
עבור עמך ישראל, הנושא מייצג תפיסה רחבה יותר של אחריות ממשלתית: הרעיון שהמדינה צריכה להכיר באזרחים הנוטלים על עצמם חובות משמעותיות בהגנתה. מבקריה ותומכיה עשויים לחלוק דעה על איך העיקרון הזה צריך להיתרגם לחוק.
שאלת המדיניות הציבורית נותרת האם ישראל יכולה לפתח מערכת גיוס שעומדת בדרישות הביטחון, מחלקת חובות בצורה הוגנת ומכבדת את זכויות הקהילות המגוונות שלה. עופר וינטר הציב את הוויכוח הזה במרכז הזהות הפוליטית שלו.
