מתכנני הביטחון בישראל מתמודדים עם חידה אסטרטגית חדשה בסוריה, כאשר מודל מניעת החיכוך שראש הממשלה בנימין נתניהו בנה בעבר עם מוסקבה עומד בפני המבחן הרציני ביותר שלו מול אנקרה, כך על פי הג'רוזלם פוסט.
לאורך רוב העשור האחרון, חופש הפעולה של ישראל בשמי סוריה נשען על הבנה מנוהלת בקפידה עם רוסיה. הסדר זה, שגובש ישירות בין נתניהו לנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, אפשר לחיל האוויר הישראלי לתקוף מטרות הקשורות לאיראן, שיירות נשק ונתיבי אספקה של חיזבאללה מבלי לעורר עימות עם הכוחות הרוסיים הפרוסים במדינה. היה זה דו-קיום לא נוח אך תפקודי, שנבנה על ערוצי תקשורת ישירים, איפוק הדדי והבנה משותפת בנוגע לקווים אדומים.
משוואה זו התהפכה עם התמוטטות משטר אסד וצמצום הנוכחות הרוסית בסוריה בעקבות המלחמה הממושכת באוקראינה. אל הוואקום נכנסה טורקיה, שתחת נשיאה רג'פ טיפ ארדואן פעלה באגרסיביות להרחיב את השפעתה הצבאית והמדינית על הממשלה הסורית החדשה. כוחות טורקיים מקיימים כיום נוכחות הולכת וגדלה ברחבי צפון ומרכז סוריה, מה שמציב את אנקרה ככוח החוץ הדומיננטי המעצב את עתידה של דמשק.
עבור ישראל, שינוי זה מעלה שאלה דחופה שנבחנת בג'רוזלם פוסט: האם ניתן לשכפל את אותו סגנון של מניעת חיכוך שקטה ופרגמטית שפעל מול רוסיה גם מול טורקיה, חברה בנאט"ו בעלת יחסים מורכבים בהרבה, ולעיתים קרובות עוינים, עם ירושלים. בניגוד לפוטין, שראה בסוריה בעיקר לוח שחמט לאינטרסים של מעצמה גדולה תוך שהפגין דאגה מוגבלת בנוגע לתקיפות ישראליות נגד נכסים איראניים, ארדואן מיצב את עצמו כמבקר קולני של המדיניות הישראלית, בפרט בנוגע לעזה, וטיפח לאורך השנים קשרים הדוקים יותר עם דמויות בכירות בחמאס.
הסיכונים משמעותיים. ישראל ממשיכה לבצע תקיפות בתוך סוריה מאז נפילת אסד, במטרה למנוע מנשק מתקדם, כולל מערכות הגנה אווירית ותחמושת מדויקת, ליפול לידי גורמים עוינים או להיספג בכוחות המזוהים עם אנקרה. יועצים וציוד צבאי טורקיים, לעומת זאת, דווח כי הם נכנסים לבסיסים סוריים ששימשו בעבר כוחות רוסיים או כוחות הנתמכים על ידי איראן, מה שמעורר חששות בקרב הממסד הביטחוני בישראל לגבי סוג האחיזה האסטרטגית ארוכת הטווח שטורקיה עשויה לבסס לאורך הגישות הצפוניות של ישראל.
ממשלת נתניהו רמזה שהיא מעוניינת להימנע מעימות ישיר עם הכוחות הטורקיים, מתוך מודעות לסיכוני ההסלמה מול צבא נאט"ו שגודלו עולה בהרבה על הכוחות המזוינים הכושלים של סוריה עצמה. יחד עם זאת, גורמים ישראלים חוששים מוויתור על מרחב תמרון מבצעי במרחב האווירי הסורי, שהפך למרכזי במאמצים למנוע מאיראן לשקם נתיבי הברחה לחיזבאללה בלבנון.
אנליסטים המצוטטים בג'רוזלם פוסט מציינים כי כל הסדר למניעת חיכוך עם טורקיה ככל הנראה יצטרך להיראות שונה מהמודל הרוסי. בעוד שחישוביה של מוסקבה בסוריה הונעו בעיקר משיקולי מיצוב של מעצמה גדולה ולא היה לה כמעט אינטרס אידאולוגי ביריבות הישראלית-איראנית, ממשלתו של ארדואן משלבת שאיפות אזוריות עם מדיניות חוץ בעלת גוון אסלאמיסטי, המזמנת לעיתים קרובות סולידריות עם הפלסטינים וביקורת על פעולות צבאיות ישראליות. הדבר הופך תיאום מאחורי הקלעים למורכב יותר מבחינה פוליטית עבור אנקרה, גם אם למתכנני הצבא שלה יש אינטרס מעשי משותף להימנע ממפגשים לא מתוכננים עם מטוסי קרב ישראליים.
קיימת גם שאלת האמון והתקדים. הערוץ מול רוסיה נדרשו לו שנים כדי להבשיל, והוא נבחן שוב ושוב, כולל לאחר הפלת מטוס הריגול הרוסי בשנת 2018 על ידי הגנה אווירית סורית במהלך מבצע ישראלי, אירוע שהעמיס על ההסדר אך בסופו של דבר לא שבר אותו. האם ניתן לבנות הבנה עמידה באופן דומה עם טורקיה, לנוכח הרטוריקה התנודתית הרבה יותר בין ירושלים לאנקרה בשנים האחרונות, נותרה שאלה פתוחה עבור אסטרטגים ישראלים.
מה שמסבך את העניין עוד יותר הוא המסלול הלא ודאי של ממשלת סוריה שלאחר אסד עצמה. ההנהגה החדשה בדמשק, המצויה עדיין בתהליך גיבוש שליטתה ותלויה בחלקה בגיבוי טורקי, בעלת יכולת מוגבלת לפעול כמתווכת עצמאית בין האינטרסים הישראליים לטורקיים. הדבר משאיר את ירושלים ואנקרה נדרשות לנהל את נקודות החיכוך, בין אם באמצעות ערוצים דיפלומטיים ישירים, מתווכים צד שלישי, או מגעים בלתי פורמליים בין צבא לצבא, ללא רשות מרכזית סורית יציבה שתסייע לספוג את המתח.
גורמים ישראלים לא חשפו פרטים על מגעים נוכחיים או מתוכננים עם עמיתיהם הטורקיים בנוגע לסוריה, ודו"ח הג'רוזלם פוסט מרמז כי המצב נותר נזיל. מה שברור, על פי הדו"ח, הוא שהממסד הביטחוני בישראל רואה בחודשים הקרובים חלון קריטי שבו כללי המשחק בשטח סוריה, ומכאן גם גבולות ההשפעה הטורקית והישראלית שם, ייבחנו ואולי יוגדרו מחדש.
לתוצאה תהיינה השלכות הרבה מעבר לגבולות סוריה. הבנה יציבה למניעת חיכוך עם טורקיה עשויה לסייע לישראל לשמר את חופש הפעולה המבצעי שלה מול איומים הקשורים לאיראן, תוך הימנעות מקרע יקר עם מעצמה אזורית ונאט"ו מרכזית. קריסה, לעומת זאת, עלולה לפתוח חזית חדשה של חיכוך אסטרטגי בעת שישראל כבר מנהלת אתגרים אזוריים מרובים, מעזה ועד לבנון ועד לציר האיראני הרחב יותר.